הדברים שאבינתן אור מספר לנו צריכים להזכיר לנו את מי שאולי היינו

חמ״ל הנפילות של בני ברק סופג פגיעה רוחנית ומתקשה להשתקם. סודות נשכחים מהעבר מרמזים שיש דרכים אחרות. סיפור קצר

האסטרטגיה של מדרכי כמו של ישראל בעת הנוכחית איננה תוכנית אלא הצהרה ערכית עם נטילת סיכון. זה בסדר, אולי כך היה מאז ומעולם.

יהדות ארצות הברית נקרעת בעמדתה ביחס לאיזראל, אבל ישראל היא רק תפאורה לדיבור הפנימי שלהם.

השבר הגדול שהמלחמה חשפה ביחסי הציבור החרדי והציבור המשרת נעוצה לא בברית הייעוד החסרה אלא בבגידה בברית הגורל שנראתה לנו מובנת ושרירה

הגרינץ׳ מנסה לגנוב את חג המולד ונכשל. האם יש סיכוי לעבריות?

תפיסת הנס הפשוטה של הגננת בנשר, שאיננה מנוגדת למאמץ ולעירנות שגילתה, מנוגדת לגמרי לתפיסת הנס שמקדמים רבנים בציבור החרדי.

התיאולוגיה של תהליך ההתנתקות של החרדיות הליטאית מהממשות

כדי להתחיל להתמודד עם התופעות שקשורות לטראומה הקולקטיבית שלנו אנחנו חייבים קודם כל להכיר בה

האם ניתן להחזיר את האמונה לעולם דרך לקיחת אחריות ׳ציונית׳ על הקשר עם האל?