הדברים שאבינתן אור מספר לנו צריכים להזכיר לנו את מי שאולי היינו

סיכום ביניים לאור הפסקת האש שאומר שקשה מאוד לסכם כי אסטרטגיה היא לא תוכנית עבודה

חמ״ל הנפילות של בני ברק סופג פגיעה רוחנית ומתקשה להשתקם. סודות נשכחים מהעבר מרמזים שיש דרכים אחרות. סיפור קצר

לפני שאנחנו דנים בצורך בכתיבת תפיסת ביטחון ראוי לשאול איך ישראלים עושים דברים עם מילים

הסערה לכאורה חלפי אבל רשמי הסערה נשארים בעינינו.

יהדות ארצות הברית נקרעת בעמדתה ביחס לאיזראל, אבל ישראל היא רק תפאורה לדיבור הפנימי שלהם.

השבר הגדול שהמלחמה חשפה ביחסי הציבור החרדי והציבור המשרת נעוצה לא בברית הייעוד החסרה אלא בבגידה בברית הגורל שנראתה לנו מובנת ושרירה

התחקיר הוא לא כלי ללמידה אלא מנגנון מונע למידה. עלינו להתקדם מעבר אליו אם נרצה להפנים את לקחי המלחמה.

אנחנו מחפשים לתלות את האשמה באסונות שלנו בכשלון בשיקול הדעת של מעטים, אבל בפועל האסון קשור בתפיסת עולם ציבורית רחבה שקרסה – שכחנו איך מתנהלים עם סיכונים, וחשבנו שנוכל לפתור את כל הבעיות אם נעבוד באופן מחושב ומקצועי.